תיק עיתונות לתקשורת

החל מה – 9 במאי בבתי הקולנוע

בהפצת בתי קולנוע לב

diver

יחסי ציבור קולנוע לב: בירן תקשורת

תיק עיתונות

 יורם טולדנו * יעל אבקסיס * גורי אלפי * צחי הלוי

אילנית בן-יעקב * עליזה רוזן * שמוליק קלדרון  * תמר צור * ים אבני

מפיק ראשי יהונתן פארן מפיקה אחראית רחל פארן עורכת ראשית עידית פארן מפיק רענן גרשוני אחראית תחום קולנוע קרן מיכאל צילום דניאל מילר עריכה ז'ואל אלכסיס עיצוב אומנותי ג'ון יהונתן יעקב עיצוב תלבושות מאיה מור איפור אינגריד זיברט עיצוב פסקול אביב אלדמע מוסיקה מקורית אשר גולדשמיט מקליט ויטלי גרינשפן ליהוק אמירה בוזגלו תסריט ובימוי עמיקם קובנר ואסף שניר

 

ישראל 2018 | 98 דקות

 

הסרט "הד" מופץ על-ידי בתי קולנוע לב

ויוקרן החל מיום חמישי 9.5.2019

בבתי קולנוע לב וברחבי הארץ

 

לפרטים נוספים: בירן תקשורת ויחסי ציבור, 03-6499888

 

סינופסיס

פסטיבל ירושלים 2018 – התחרות הרשמית

אבנר חושד שאשתו אלה בוגדת בו. הוא מקליט את שיחות הטלפון שלה ומחפש רמזים מפלילים. אלא שתוך כדי החיפוש אבנר מגלה אלה אחרת מזו שחשב שהכיר – ופותח בחקירה בניסיון לפענח את האשה הזאת, להבין אותה. החקירה הופכת לבחינה מחודשת של היחסים שלהם, ומטילה ספק בכל מה שהיה ודאי ומוחלט בחייו.

"הד", סרטם של עמיקם קובנר ואסף שניר, הוא דרמה משפחתית מרתקת וסוחפת בכיכובם של יורם טולדנו ויעל אבקסיס. הסרט הוצג במסגרת התחרות הרשמית בפסטיבל ירושלים, ומביא תצוגות משחק מרשימות וסיפור מפתיע שנחשף בהדרגה ומגלה דמויות שמרגישות מוכרות ובו זמנית מסתוריות…

 

דבר הבמאים

"הד" הוא סרט על אהבה שמתחפש לתעלומה בלשית. סיפור המסגרת ( גבר חושד שאשתו בוגדת בו ומקליט אותה), כמו גם המנוע העלילתי של הסרט, הינו התעלומה שצריך לפצח. אבל מתחת לעלילת המתח (האזנה, מעקב, הצלבת רמזים, נקמה), נמצאת התעלומה האמיתית שאותה הסרט מבקש לחקור: מערכת היחסים של אבנר ואלה. השאלות הגדולות שאיתן מתמודד הסרט סובבות כולן סביב הציר הזה: האם אנחנו באמת מכירים את האנשים הקרובים לנו ביותר? האם הם באמת אוהבים אותנו? ואם כן – למה אהבה זה לא מספיק? ואיך זה שאנחנו פוגעים תמיד באלו שאנחנו הכי אוהבים? והקשה מכל – למה אנחנו באמת מבחינים במשהו (או מקשיבים לו) רק כשהוא כבר איננו?

במובנים רבים "הד" הוא סרט על קול. אותה תכונה חמקמקה שיש לכל אחד מאיתנו, שמאפשרת לנו לדבר, להביע את עצמנו, לתווך בינינו לבין העולם, אך בה בעת מכשילה אותנו מלעשות זאת בהצלחה. קולנו הוא רק הד של עולמנו הפנימי, האינטימי. המסע של אבנר בעקבות קולה של אלה הוא גם נסיון להקשיב ולא רק לדעת, לא רק להבין. לאחוז את שאינו ניתן לאחיזה. את מה שכבר אינו שם.

מבחינת המבע הקולנועי, ככל שהסרט יתקדם, קול ותמונה יתנתקו זה מזה. השימוש שנעשה בשיחות הטלפון מסמן גם איזשהו שינוי תודעתי שעובר הגיבור. בתחילת הסרט, בהאזנה הראשונה – אנחנו נמצאים עם אבנר במרפסת, שומעים ביחד איתו את השיחות. אבל מהר מאוד השיחות הופכות למעין וויס-אובר שמלווה את אבנר בסצנות בעבודתו, עם חבריו, עם הבנות. בתחילת הסרט אנחנו עוד מרגישים צורך להראות (בתמונה) את אבנר מקשיב לקלטות, איפה זה קורה, ואיך זה קורה. ואילו בהמשך, וככל שאבנר שוקע עמוק יותר בעולמה של אלה, השיחות פשוט "זולגות" להן לתוך הסצנות, לעתים נקטעות בפתאומיות ואז מופיעות שוב, לעתים מתערבבות זו בזו. חווית הצפייה נטענת מהמסע הפנימי שעובר אבנר, והגדרות הזמן והמרחב הקולנועי הופכות משוחררות יותר. המבע של הסרט הופך מריאליסטי לאימפרסיוניסטי.

ככל שהסרט מתקדם, באופן פרדוקסלי, נוכחותה של אלה (הנעדרת) מתחזקת. אלה היא נוכחת-נעדרת, וההקלטות של קולה מהוות מעין רוח-רפאים שלה. היא תמיד שם, אבל ככל שאבנר מתקרב אליה, חווית ה"היעדר" שלה רק מתעצמת.

טריילר

בעת שימוש יש לתת קרדיט באדיבות בתי קולנוע לב

קליפים

בעת שימוש יש לתת קרדיט באדיבות בתי קולנוע לב