תיק עיתונות לתקשורת

החל מה- 26 בדצמבר בבתי הקולנוע

בהפצת בתי קולנוע לב

diver

יחסי ציבור קולנוע לב:

בירן תקשורת

תיק עיתונות

 

The Operative

 

ישראל | 2019 | 116 דקות
בימוי: יובל אדלר
משחק: דיאן קרוגר, מרטין פרימן

 

פסטיבל ברלין 2019 – הבחירה הרשמית

 

26 בדצמבר בבתי הקולנוע 

 

מבוסס על רב המכר מאת יפתח רייכר-עתיר, "המורה לאנגלית" הוא מותחן ריגול מרתק ועוצר נשימה שמתרחש מאחורי הקלעים של הפעילות הסודית של ארגון המוסד באיראן – עולם שפרטים ממנו נחשפים לעתים רחוקות בלבד. בבימויו של יובל אדלר ("בית לחם") ובכיכובם של המועמדים לפרס גלובוס הזהב דיאן קרוגר ("משום מקום") ומרטין פרימן ("פארגו").

רייצ׳ל, צעירה אנגליה, מגוייסת על ידי המוסד כשהיא שוהה בארץ לגמרי במקרה, ונשלחת למשימה ארוכת טווח באיראן. הכיסוי שלה: מורה לאנגלית בבית ספר לשפות. למרות קשרה הקלוש לישראל, רייצ׳ל נעלמת לתוך החיים החדשים שלה תוך שהיא מבצעת מדי פעם עבור המוסד משימות שקשורות לסיכול תכניות הגרעין האיראניות. כאשר תומאס, המפעיל של רייצ'ל ומי שלקח אותה תחת חסותו, מגלה שהיא התחילה לנהל רומן עם איש עסקים איראני – האיזון העדין בין חייה האישיים לבין חייה המקצועיים מתחיל להתערער…

 

דבר הבמאי –יובל אדלר: 

 

על העבודה בהפקה בינלאומית

לצלם סרט בארבע מדינות, זה דבר מאד מסובך.

עבדנו עם שלושה צוותים – צוות בולגרי, גרמני וישראלי, שחקן אנגלי ושחקנית אמריקאית, וזה היה ממש מגדל בבל של שפות. מצד אחד זה היה בלאגן שלם, אבל גם מאד מרגש והיה משהו מאד בינלאומי בהפקה של הסרט, שהשתלב באופן מושלם עם התוכן שלו.

סיפור מדהים מתוך ההפקה הוא על שלושת הכורדים שהשתתפו בסרט. חיפשנו אנשים שידברו קורמאנג'י, שהוא ניב מאד נדיר, והוא הניב הנפוץ בגבול בין איראן לטורקיה. אלינה, שעבדה איתנו בהפקה, הצליחה לאתר שלושה כורדים דוברי קורמאנג'י באתר בנייה בישראל, שאינם שחקנים כמובן, איתם התחלנו לעבוד. אף אחד לא הבין את השפה שלהם, והם בקושי הבינו אנגלית. כשאמרנו להם "סרט", הם לא ידעו מה הכוונה בדיוק, ואז כשאמרנו להם "דיאן קרוגר", הם אמרו: "מטרויה?". ושמחו להצטרף אלינו. שזה מצחיק, כי בארץ לא תמיד אנשים ידעו מי היא, אבל השלושה האלה ידעו. התחלנו לערוך איתם חזרות כדי לראות שאנחנו יכולים לסמוך עליהם ולהכניס אותם לשלושה ימי צילום – ועשינו את זה. וזו הייתה חוויה בגלל שהיה בהם משהו מאד שונה מכל האנשים האחרים שעבדו בסרט, ויותר מזה, בגלל שהם בקושי דיברו  עברית, אלא רק קורמאנג'י, שגם אותה אי אפשר היה להבין.

על העבודה עם הקהילה הפרסית בארץ

דבר נוסף מעניין הייתה העבודה עם הקהילה הפרסית בארץ – עשינו תחקיר מעמיק ואיתרנו את כל המוקדים של הקהילה, שקיבלו אותנו בחיבוק רחב. הרעיון היה לאפיין את כל הסצינות שיש בהן אלמנטים איראניים, כמו ניצבים, אירועים או תפאורה- שהם יהיו באמת ניצבים איראניים. כלומר מדובר בנשים, גברים וילדים ממוצא איראני שאספנו בארץ, שיש להם את הפנים האיראניות והרבה מהם מדברים פרסית, ומכירים היטב את התרבות, מה שמעשיר ומייחד מאוד את הסרט.

היה מאוד מעניין לעבוד עם אנשים ממוצא פרסי, שאינם ניצבים מקצועיים בסרט. בדרך כלל כשעובדים על סרט, ניצבים יודעים מה כוללת עבודת הניצב. הם לרוב מגיעים ליום שלם וצריכים לחכות 12 שעות, לחזור בדיוק על אותה סצינה שוב ושוב, ובמקרה שלנו, ניצבים הגיעו למשל לסצינת החתונה ולאחר 4 שעות חשבו שהם הולכים הביתה. הם לא הבינו שצריך להעביר שם את כל היום. היה בהם משהו מאד אותנטי, שבדיוק רצינו, והם הצליחו לייצר אוירה שלא היינו יכולים להשיג בשום דרך אחרת.

 

על העבודה עם דיאן קרוגר

דיאן אמרה לי פתאום לפני הצילומים שהיא בהיריון ושהרופא אומר שזה בסדר. היא הגיעה לצילומים בתחילת חודש חמישי וסיימה אותם בתחילת חודש שביעי. בסצנת המעלית בסרט למשל רואים אותה בהיריון, וזה ההיריון האמיתי שלה. החלטנו פשוט להשתמש בהיריון שלה ולא להחביא אותו שם. לרוב התעסקנו בלהחביא אותו: צילמנו את הסרט מאד קרוב אליה, לפנים שלה – שמצד אחד זה גם היה חלק מהקטע, אבל הרבה מזה היה גם הניסיון להתרחק מההיריון. עברנו משוטים רחבים, לפעמים עם כפילה, לקלוז אפים שלה.

לדיאן הייתה עבודה מאוד מאומצת בצילומים. צילמנו במדבר כשהיא בחודש שישי, והיא נסעה בג'יפים, ועשתה פעולות מורכבות- היא הייתה בת 41 כשהיא הייתה בהיריון הזה. כל שחקנית אחרת לא הייתה מגיעה למדבר לצלם סרט בחודש שישי בהיריון ראשון בגיל 41. אבל לדיאן זה פשוט לא הפריע. בכלל, בעבודתה כשחקנית, על הסט אף פעם לא היה צריך לחכות לה. ולרוב, ומניסיון שלי ועבודה עם שחקנים אמריקאיים שעבדתי איתם, יש עניין כזה עם שחקנים שהם הולכים לטריילר שלהם, וממתינים שהכל יהיה מוכן, היא תמיד הייתה יושבת ומחכה בצד אם היה צריך לעשות תיקונים על הסט – ואז חוזרת להצטלם. לא הולכת ואז צריך לחכות לה – שזה דבר שמאד אהבתי אצלה. זה נשמע דבר טכני קטן, אבל זה בכלל לא קטן כשזה מגיע לצילומים.

 

על הצילומים באיראן, ובכלל במספר מקומות במקביל

הצילום של איראן היה עניין גדול. הבנייה של סטים איראניים, לדוגמא דירות, ומשרדים, וכל התכנון סביב זה. בשביל זה שלחנו צלם לאיראן לפני הצילומים, שהביא המון חומר, ואז בנינו את הדירות האלה בארץ בהובלתו של יואל הרצברג המעצב האמנותי של הסרט. אז אפשר לומר שעבדנו בשלושה רבדים בכל הנוגע לעניין האיראני, לדוגמא: כשדיאן צולמה בתוך הבית זו הייתה יכולה להיות איזו דירה שבנינו בארץ, ע״פ רפרנסים מדויקים מאיראן, ואז היא הייתה יוצאת לרחוב שהיה רחוב בבולגריה שמאד דומה לאיראן, ואז היה שוט נוסף שהתחבר לזה, מאיראן עצמה, עם כפילה שהסתובבה שם. כלומר היו יכולים להיות שלושה שוטים אחד אחרי השני בשלושה מקומות שונים בעולם, שמחברים הכל לתמונה של איראן, שאני חושב שבסרט היא מאד אותנטית. גם בגלל שהצלחנו ממש לצלם באיראן, וגם בגלל ההקפדה הזו על הפרטים שהתבססו על צילומים אקטואליים

 

על העיבוד הקולנועי:

התסריט הינו עיבוד של אב המכר "המורה לאנגלית" של הסופר יפתח רייכר עתיר, לשעבר קצין חיל המודיעין הישראלי, שליקט את פרטי הסיפור שלו מניסיונו האישי כמו גם נשען על סיפורים אמיתיים של מפעילות מוסד נשים. הספר צונזר בקפדנות בישראל, אך קיבל ביקורת טובה מאד בארה"ב. הוושינגטון פוסט כינה אותו "אחד המותחנים הטובים ביותר של 2016 – כמספק הצצה מדהימה על מלאכת הריגול המזרח תיכונית".

 

דבר המפיק -איתן מנצורי – ספירו סרטים:

אגרוף בבטן – כך הרגשתי כשצפיתי לראשונה ב"בית לחם", סרט הבכורה של יובל. באופן טבעי, הייתי סקרן עד מאד לראות את הסרט הבא שלו, ואף נרגש יותר כשיובל פנה אליי עם הפרויקט החדש שלו, "המורה לאנגלית". קראתי את התסריט בקריאה אחת, מרותק, כשהסרט באופן מידי וחי נראה במוחי. אותו ריאליזם מפורט ותופס, וההיצמדות לעובדות – שניים מתוך המאפיינים הסגנוניים שסיפקו ל"בית לחם" את הדחף המרשים שלו – מניעים את הסרט הזה גם כן. אך יותר מכך, ב"המורה לאנגלית", יובל העצים את היכולת הסיפורית והמבט הקולנועי הקולנועי שלו והתעלה על עצמו. ישנם שלושה היבטים בסרט שמסקרנים אותי, גם בקולנוע וגם בחיים האמיתיים: האנשים שפועלים בעולם הריגול ועוטים זהויות בדויות כמו גם סיכון אישי גדול; סיפור אהבה בלתי אפשרי' ומשחקי השח הגיאו-פוליטיים שמדינות משחקות בזמן שמשפיעות על חייהם של מיליונים.

 

מייקל ובר ו-ויולה פוגן – Match Factory:

איתן מנצורי שיתף איתנו את התסריט של יובל אדלר, "המורה לאנגלית", בזמן ששיתפנו פעולה בהפקה אחרת. והיה זה אחד הרגעים הנדירים היכן שפרוייקט לוחץ על כל הכפתורים הנכונים. במאי שהרשים אותנו לחלוטין עם סרטו הראשון; תסריט שהלהיב אותנו מיד, בייחוד כשחיפשנו סוג של פרוייקט עם תפנית; ושותף להפקה שאנו סומכים עליו ויודעים שאנחנו יכולים לסמוך עליו במהלך המשימה המאתגרת של להביא את הפרוייקט הזה לחיים. הודות לאמון ש-Film-and Medienstiftung NRW, Mitteldeutsche Medienforderung, FFA וWeltkino נתנו לנו, יכולנו לצלם את רוב הסרט עם העזרה של הצוות המדהים שלנו בגרמניה ולעזור ולהביא את חזונו של יובל למסך.

 

טריילר

בעת שימוש יש לתת קרדיט באדיבות בתי קולנוע לב וספירו סרטים

קליפים

בעת שימוש יש לתת קרדיט באדיבות בתי קולנוע לב וספירו סרטים